<h1>הלכות נדה להרמב"ן פ"ה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
האשה שהיתה נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה, חוששת לו, אפילו לא היה הוסת קבוע. עבר היום ולא ראתה, מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה, שחזקה הוא שחרדה מסלקת את הדמים. וכן מעוברת שהוכר עוברה, ומניקה כל כ"ד חדש אפילו מת בנה, אם עבר זמן וסתה מותרות לשמש כיון שלא ראתה, אעפ"י שלא בדקה. יראה לי שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימיה של אשה, חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד. ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר.
<h2>דף יא:</h2>
האשה שהיתה נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה, חוששת לו, אפילו לא היה הוסת קבוע. עבר היום ולא ראתה, מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה, שחזקה הוא שחרדה מסלקת את הדמים. וכן מעוברת שהוכר עוברה, ומניקה כל כ"ד חדש אפילו מת בנה, אם עבר זמן וסתה מותרות לשמש כיון שלא ראתה, אעפ"י שלא בדקה. יראה לי שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימיה של אשה, חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד. ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר.
<h2>דף יב.</h2>
יש אשה שיש לה יום קבוע לראייתה, כגון שהיא רואה מכ' יום לכ' יום או מל' יום לל' יום, או פחות או יותר, וזהו הנקרא וסת הימים. ויש שאין לה יום קבוע, אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם, כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כריסה וכיוצא בהן (סג.), וזהו שקראו אותו חכמים וסת הגוף. ויש אשה שאין לה וסת כלל, ואינה רואה ביום קבוע, ולא מרגשת באורעות הללו עד שיבא הדם. כל אשה שאין לה וסת, חוששין לה בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש, לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד אחד, אם מצאה טהור משמשת. ולאחר תשמיש מיד בודקין היא ובעלה את עצמן בשני עדים, אחד לו ואחד לה. עשתה כן שלש פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש, מותרת לשמש בלא בדיקה. ואם מצאה דם שלש פעמים בעד שלו, או בשלה מיד לאחר תשמיש, הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש, ואסורה לבעל זה לעולם, כמו שיתבאר. וכזה הורו מגדולי המורים. והנשים שיש להן וסת, משמשות שלא בשעת וסתן ואינן צריכות בדיקה, ובועל ושונה כמה פעמים, ואין צריכין לבדוק כלל, לא לפני תשמיש ולא לאחריו, ולא בין תשמיש לתשמיש. לא הוזכרה בהן בדיקת עדים בתלמוד אלא בעסוקות בטהרות. בין שיש להן וסת בין שאין להן וסת והוחזקו שלא יהו רואות מחמת תשמיש, הרי כולן לבעליהן בחזקת טהרה, ובאין ומשמשין עמהן בין עירות בין ישנות. במה דברים אמורים, בזמן שהניחו אותן בחזקת טהרה, אבל הניחו אותן טמאות הרי היא אסורה לו, עד שתאמר טבלתי וטהורה אני.
<h2>דף טו.</h2>
הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה, והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה. כמה היא עונה שלשים יום מתחלת ראיה לתחלת ראיה אחרת, שרוב נשים כך הן רואות משלשים לשלשים. במה דברים אמורים באשה שאין לה וסת. אבל אשה שיש לה וסת לימים, הרי זה מחשב ימי וסתה, אם הגיע שעתו הרי היא אצלו בחזקת טומאה. היה לה וסת הגוף ואין לה יום קבוע, הרי היא אצלו בחזקת טהרה עד העונה, כמי שאין לה וסת.
<h2>דף טו:</h2>
חשב בעלה ימי וסתה או ימי עונתה והרי יש לה שהות אחר כך שתספור ותטבול, הרי זו בחזקת טהרה, ומותרת לו בין עירה בין ישנה, שהרי שתי ספיקות הן, שמא לא ראתה, ואם ראתה שמא טבלה.
<h2>דף טז.</h2>
חשש הוסתות מדברי סופרים הוא, לפיכך אם עברה כל עונת הוסת ובדקה ומצאה טהור, מותרת לשמש. לא בדקה, אעפ"י שלא הרגישה שבא האורח, אסורה עד שתבדוק.
כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים, אסורה לשמש בכל עונת הוסת, ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור. ואפילו קודם שיקבע לה הוסת חוששת. כיצד, ראתה באחד בחדש זה, לכשיגיע אחד בחדש השני, אסורה לשמש בכל אותה עונה. א"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע, שוסת הקבוע אעפ"י שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם, עד שתבדוק ותמצא טהור. והוסת שאינו קבוע, אם הגיע אותו היום ולא בדקה ולא ראתה, כיון שעברה עונתו מותרת לביתה.
<h2>דף לט.</h2>
האשה שהיתה נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה, חוששת לו, אפילו לא היה הוסת קבוע. עבר היום ולא ראתה, מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה, שחזקה הוא שחרדה מסלקת את הדמים. וכן מעוברת שהוכר עוברה, ומניקה כל כ"ד חדש אפילו מת בנה, אם עבר זמן וסתה מותרות לשמש כיון שלא ראתה, אעפ"י שלא בדקה. יראה לי שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימיה של אשה, חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד. ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר.
<h2>דף לט:</h2>
דין התלמוד שאין האשה קובעת וסת בימי נדתה ולא בימי הזיבה. כיצד, ראתה באחד בניסן וחזרה וראתה בז' בו, ועשתה כן שלשה חדשים, לא קבעה וסת לז' בחדש אלא באחד בחדש. אפילו ראתה באחד בחדש ובי"ח בו שהוא סוף ימי זיבתה, וחזרה וראתה באחד בחדש ובי"ח בו כמה פעמים, לא קבעה וסת אלא לראשי חדשים, שכל שבעת ימי נדה אחר הראיה הראשונה הן הולכין, וי"א שלאחריהן דמים מסולקין ממנה ואין ראויין לקבוע וסת. אפילו ראתה באחד בניסן ובז' בו, וראתה בז' באייר, וכן בסיון, לא קבעה וסת. ראתה שני ראשי חדשים, ובשלישי ראתה בכ"ה בחדש ובראש חודש, קבעה לה וסת לראשי חדשים, שרגלים לדבר שהרי הראשונים ממעין סתום ראתה אותם, ועכשיו גם כן ראתה בזמנה בראש חודש, ודמים יתרים הם שניתוספו בה גרמו לה להקדים. וחוששת ליום הקדימה שמא וסת אחר היא קובעת. בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות למנות ימי הנדות וי"א יום שלאחריהן והחזיקו עצמן טועות, יראה לי שכך דינן בוסתות, שהן קובעות אותן אפילו בתוך ימי נדה וזיבה. הגע עצמך שראתה אחד בחדש וז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש שתי פעמים, אתה אומר לא קבעה וסת, ושמא ראיה הראשונה שבראש חודש מימי י"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת. היתה רואה שנים ושלשה ימים והיו הראשונים תוך י"ח לראיה שקדמה לה והשאר ראויין לנדה, הרי האחרונים קובעין וסת מן הדין, ולא הראשונים. ואם אתה מנהיג כדין זה עכשיו, הרי החזרת בנות ישראל למנות ז' וי"א, דבר שנשתכח מהן לגמרי. לפיכך אפילו ראתה מט"ו לט"ו ארבעה פעמים קבעה לה וסת, וכן כל כיוצא בזה. פעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת. כיצד, ראתה שלש פעמים בר"ח, וברביעית ראתה בכ' בחדש ובראש חודש, וכן בחמישי וכן בששי, הרי אשה זו קבעה לה שתי וסתות. וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף סג:</h2>
האשה שיש לה וסת אסורה לשמש כל עונת הוסת. אם וסתה ביום, אסורה לשמש כל אותו היום, ואם וסתה בלילה אסורה לשמש כל אותה הלילה, שמא תראה דם, שאורח הנשים בזמנו הוא בא. אפילו היה וסתה סמוך לשקיעת החמה, אסורה לשמש כל היום.
כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים, אסורה לשמש בכל עונת הוסת, ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור. ואפילו קודם שיקבע לה הוסת חוששת. כיצד, ראתה באחד בחדש זה, לכשיגיע אחד בחדש השני, אסורה לשמש בכל אותה עונה. א"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע, שוסת הקבוע אעפ"י שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם, עד שתבדוק ותמצא טהור. והוסת שאינו קבוע, אם הגיע אותו היום ולא בדקה ולא ראתה, כיון שעברה עונתו מותרת לביתה.
היתה רואה ראיה מרובה מסוף הלילה לתחלת היום, יש שהורה שאינה חוששת אלא לתחלת הראיה, ואסורה בליל הוסת ומותרת ביום, ולא יראה לי זה כלל.
<h2>דף סד.</h2>
כיצד האשה קובעת וסת. ראתה היום תחלה וחזרה וראתה לסוף עשרים יום, אם הפליגה כן שלש פעמים שהן ראיות ד', הרי זה וסת קבוע, שהרי הוחזקה זו שלש פעמים לראות מעשרים לעשרים. ולמה לא הוחזקה בראיה שלישית, מפני שראיה ראשונה בתחלה ראתה אותה ולא היתה בהפלגה, וכשתראה ארבע ראיות הוא שתהא מוחזקת להפליג ראיותיה מעשרים לעשרים שהרי הפליגה שלש פעמים. כשם שהאשה קובעת וסת בהפלגות שוות כמו שביארנו, כך היא קובעת בימי החדש השוין. כיצד, ראתה באחד בניסן ובאחד אייר ובאחד בסיון, הרי זו קבעה וסת לר"ח, אעפ"י שזה מלא וזה חסר. ראתה ביום ט"ו לחדש זה, וביום י"ו לחדש שלאחריו וביום י"ז לחדש שלאחריו ויום י"ח בחדש האחר, קבעה לה וסת לדילוג הראיה, שהרי דלגה ג' חדשים, ויום י"ט בחדש שלאחריו הוא יום וסתה, ויום עשרים מן החדש הבא, וכן מדלגת לעולם. ראתה עכשיו וביום שלשים וראתה שלישית לל"א ורביעית לל"ב, קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות. בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום אחד, קובעת לה וסת לדילוג השוה. בכל ענין שתהא האשה משוה ראיותיה קובעת לה וסת. אפילו ראתה באחד בניסן ובאחד בסיון ובאחד באב קבעה לה וסת לראשי חדשים לסירוגין. אבל ראתה באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בתמוז לא קבעה לה וסת, שהרי הפסיקה בראש חודש. אין האשה קובעת וסת אלא בעונות. אפילו ראתה ג' ראשי חדשים זה אחר זה, והיתה ראיה ראשונה בליל החדש והשניה ביום החדש והשלישית בלילו, אין כאן וסת. וכל מקום שנאמר בענין זה יום, אין משמעו אלא עונה, או יום או לילה.
הוסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה שלש פעמים בבדיקה, והוסת שאינו קבוע אפילו ראתה בו שתי פעמים, מכיון שהגיע זמנו ולא ראתה אעפ"י שלא בדקה נעקר ממנה לגמרי, ושוב אינה חוששת לו. וסת החדש חוששת לו בתחלתו בפעם אחת כמו שביארנו, אבל וסת ההפלגה אי אפשר לחוש לו עד שתראה ראיה שניה, שהרי אינה יודעת לאיזה יום היא מפלגת. נמצאת אומר שהרואה דם בראש חודש ניסן, חוששת לראש חודש אייר. ראתה בו, חוששת לראש חודש סיון. ראתה בו, הוקבע הוסת לראשי חדשים. לא ראתה בראש חודש סיון, נעקר וסת ראש חודש, וחוששת לב' בסיון, אפשר שתראה ותקבע הוסת להפלגות מל"א לל"א, שהרי ראיית ראש חודש ניסן ואייר שוה בהפלגה לראיית שני בסיון, שניסן מלא ואייר חסר. לעולם חוששת לשתי חששות הללו, לוסת החדש ולהפלגה, עד שיקבע לה אחד מהן שלש פעמים כדינו. כיצד, ראתה באחד בניסן ובעשרים בו, חוששת לאחד באייר מפני ראש חודש ניסן. ואם לא ראתה, חוששת לתשעה בו, לשיעור הפלגה של עשרים. ראתה בתשעה בו או שלא ראתה בו, חוששת לעשרים באייר, שמא בימי החדש תקבע וסת, שהרי ראתה בעשרים בניסן. וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלגה בארבעה ראיות, או וסת החדש בשלשה, או שתטהר האחד בעקירת פעם אחת. ראתה באחד בניסן (ושמרה) [שיירה א'] באייר ולא ראתה, מותרת לשמש בראש חודש סיון. ואינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו. וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו. כיצד, ראתה בראש חודש ניסן ולסוף עשרים, חוששת להפלגה זו. עבר יום עשרים ולא ראתה, שוב אינה חוששת כלום להפלגה. דילגה ליום כ"א חוששת לו. הגיע כ"א ולא ראתה מותרת לשמש. אירע לה ראייה לכ"ב, קבעה לה וסת לדילוג, מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה. וכן בדילוג וסת החדש כיוצא בזה. היתה רואה חמשה וששה ימים רצופים, כל יום ויום כוסת בפני עצמו, וחוששת לכולן. אפילו נעקר יום אחד, חוששת לשאר ימים עד שיעקרו כולן. אחד וסת קבוע ואחד וסת שאינו קבוע שוין בדבר. ראתה ביום ט"ו בחדש זה ומשכה ראייתה ד' ימים, וחזרה והתחילה בט"ז בחדש הבא וראתה ב' וג' ימים, ובי"ז שלאחריו ראתה, כבר שילשה לראות בי"ז לחדש, ואין תולין אותו בוסת הדילוג בלבד עד שתדלג ודאי [נ"א, עד שתשלש כולו בדילוג] ולא תהא בהן צד שוה. לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע, ולשאר הימים כוסת הדילוג.
<h2>דף סה:</h2>
היה משמש מטתו עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי, לא יפרוש מיד והוא בקשיו, שיציאתו הנאה לו כביאתו, ואם פרש והוא בקשיו חייב כרת כמי שבעל נדה. כיצד יעשה, נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה ואינו מזדעזע עד שימות האבר, ואח"כ נשמט ממנה.
